חיוביות רעילה: מנהלים שרוצים להרגיע בעידן הקורונה

באותה המידה, "להסתכל על הכוס המלאה", "יהיה בסדר" ו- "אף פעם אל תוותר" הם מושגים ששמים אותנו תחת הרבה לחץ. אני לא אומר שהגיעה העת להפוך מדוכאים וחרדתיים, אבל הרגשות השליליים שלנו לא ייעלמו רק כי "יהיה בסדר".

חיוביות רעילה בעידן הקורונה – Toxic Positivity

ראשית, חיוביות רעילה – Toxic Positivity. זה תיאור של מצב שבו אנחנו מתעלמים או ממזערים רגשות שליליים תחת האשליה שצריך להישאר חיוביים כל הזמן. הקושי העיקרי במצב כזה, בהקשר למגיפת הקורונה, היא שיש הרבה אי וודאות ויהיה זה לא נכון למזער אותה בעת הזו. אתה לא אמור ולא יכול להתעלם ממה שקורה בעולם, וזה בפירוש פחות נכון "להתעלם מהשלילי ולהתרכז רק בחיובי". שנית, חשוב להבין שלאדם (לנו) מורכב להבין משבר כשהיקפו, עומקו וסופו אינו ידוע. וזאת כאשר ה"אויב" אינו נראה וכל התנהגות אנושית רגילה וחיובית (חיבוק חם, נשיקה על הלחי, לחיצת יד ואפילו ה"כיפים" הישראליים) היא "סכנה" להידבקות.

pathdoc | Shutterstock

חיוביות רעילה – הבנה שלהתמודדות פנים רבות

לכן הנה כלי להתמודדות עם המצב: חשוב להבין שכל אחד מתמודד איתו אחרת, וזה לגיטימי. חלוקת עצות לאחרים תהיה בגדר חיוביות רעילה (כמו למשל, "קודם כל תירגע" – שאינו באמת עובד). במקום זאת, התמקד בלתת לאחרים תקווה ואימות של הרגשות שהם חווים, כמו למשל "זה בסדר להרגיש לחץ וחרדה בתקופה הזו, אתה רוצה לדבר על זה?", או "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי להקל?". חשוב להבין שגם לך, מי שהיה המנהל הנערץ והכל יכול, לא תמיד יש פתרון, יחד עם זאת תמיד, תמיד תוכל לתת מענה. המענה האנושי, ההתייחסות "כאן ועכשיו" לתחושות של העובדים היא אחד הדברים החזקים ביותר שניתן לעשות.

מנהל שגרה ורציפות מעניקה תחושת בטחון וודאות

אני מאמין שבשלב זה, זה כבר נהיה ברור שצריך לבנות לעצמך לו"ז קשיח גם בימים בהם אתה מסתגר בבית. בהיעדר שגרה, כל אחד עלול לאבד כישורים רלוונטיים שיהיו הכרחיים להמשך, ושמירה על הבריאות בתקופה כזו היא בולטת במיוחד בסדרי העדיפויות. חשוב לתכנן מה לעשות במהלך היום, שבוע ואפילו חודש, לקבע תזכורות ביומן, להימנע מפעילויות שמקשות על קיום השגרה – כמו ההישאבות למדיה החברתית או צפייה תחרותית בסדרות שלמות בנטפליקס. כדי להמחיש, דמיין ילד שצופה בסדרה אהובה עליו, אחרי פרק אחד, תוכל בקלות לומר לו להפסיק לצפות, אחרי שני פרקים, זה הופך מורכב.

בדיוק כמו ששגרה ו"טקסים" קבועים מסייעים לילדים, כך גם לנו "הגדולים". קבע לעצמך את העוגנים, בצע את "הטקסים" ושמור על השגרה שיצרת. הרציפות יכולה להתאפשר בכך שתחלק לעצמך ולעובדיך משימות קצרות מועד, כך גם יהיה קל יותר לבקר אותם (בקרה תמיד עדיפה על פיקוח, בעיקר כשהניהול הוא מרחוק) וגם העובדים ירגישו את ההתקדמות בזכות הרציפות. גם זה יחזק את הוודאות ותחושת הביטחון וגם ימשיך את פעילות צוותך.

מנהל דרוש מעצמך כל יום משהו אחד

פתק מוצלח במיוחד שהועבר אלי הכיל רשימה של שאלות קבועות יומיות בתקופה זו :

1. על מה אני מודה היום?
2. עם מי אני מדבר היום? (לבדוק לשלומם כמובן)
3. על איזה ציפיות של "נורמלי" אני לא הולך לוותר היום? (אולי היום אני לא אעשה ספורט? אולי היום אני ארשה לעצמי לאכול ארוחה מושחתת מהרגיל? ההיצמדות העיקשת לנורמות פוגעת ביכולת שלנו להיות דינמיים במצב כזה)
4. איך ולשם מה אני יוצא החוצה היום? ("יוצא החוצה" יכול להיות לשבת במרפסת לשעה קלה, לצאת לטיול קצר מסביב לשכונה או בכלל להישאר בבית ולמצוא דרכים "לטייל" בעזרת האינטרנט).
5. כיצד אני מפעיל את עצמי היום? (הכוונה היא לפעילות פיזית)
6. מה אני הולך ליצור היום?

השאלות האלה מובילות אותי כל יום להחלטה חדשה, אני מקפיד שזו תהיה החלטה אחת בלבד כל יום, ורושם אותה ברשימת ההחלטות היומית. כך שבכל יום אני משנה בקצת את הדרישות שלי מעצמי.

אורון לרנר, פסיכולוג ארגוני

לקריאה נוספת

•  ניתן לקרוא גם את מאמרי על על שורדים ושרדנים בעידן הקורונה.
• למאמרים אודות הקורונה פשוט ללחוץ על ניהול פוסט קורונה 5.0.
• וגם מומלץ לקרוא על: תרבות ארגונית היא הקסם האמיתי לגיוס ושימור עובדים.